<h1>פירוש קדמון</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ומתקינין לו כהן אחר תחתיו. פ' והוא עוסק בצרכיו ובביתו ואינו צריך הפרשת שבעה מדאמ' לענין שבעה מפרישין ולענין כהן אחר (מפרישין) [מתקינין] או אמ' לענין שבעה מתקינין הייתי אומ' צריך הכהן האחר שבעה.
כיון דטבול יומא כשר בפרה. פ' בעל קרי שטבל ונשאר עליו הערב שמש שנ' ובא השמש וטהר וכיון שטבל ואע"פ שנשאר עליו הערב שמש כשר בשרפת הפרה והצדוקין אומ' פסול בשרפת הפרה עד שיבא שמשו ותקנו החכמ' לטמא הכהן העתיד לשרוף הפרה ומטבילין אותו ושורף הפרה עד שלא יבא שמשו כדי להוציא מליבן של צדוקים שהיו אומ'. ולהודיע כי מי שלא בא שמשו כשר בשרפת הפרה וכיון שהטבול יום כשר בשרפת הפרה ונראה בשרפתה צד קולא מפני זה עשו לה החכמ' צד חומרא וטהרה ותקנו להיות כליה כולם כלים שאין מקבלין טומאה עד שיתראה הדבר כי חומרא יש בה ולא יזלזלו בהו. וחטאת טעונה צפון. פ' דכת' בעולה [ויקרא א'] ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ייי וכת' בחטאתו [שם ד'] ושחט את החטאת במקום העולה. לכפר אלו מעשי יום הכפורים. פ' והדין קרא במילואים כת' וכת' ביה במלואים [שם ח'] ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים וג' וילמדו פרה ויום הכפורים ממלואים.
<h2>דף ב:</h2>
הני מילי היכא דליכא מידי דדאמי ליה. פ' אם לא נמצא ושב אחר או ובא אחר אבל אם נמצא ובא שתי פעמים נלמוד ובא מן ובא וכאשר נמצא צוה שתי פעמים נלמוד צוה מן צוה ולא צוה מצותו. דיש קדושה לפניו ולאו קל וחומר הוא. פ' ומה דבר שאין קדושה לפניו כגון המלואים צריך פרישת שבעה דבר שיש קדושה לפניו כגון שמיני עצרת לא כל שכן שצריך פרישת ז'. אמר רב משרשיה לא הזה כתיב. פ' כאשר עשה ביום הזה כל יום שהוא כזה ככל דיניו ואין קדושה לפניו הוא שצריך פרישת ז' אבל שמיני עצרת שיש קדושה לפניו אין צריך פרישת ז'.
<h2>דף ג.</h2>
[ואפי' למ"ד שמיני רגל בפ"ע הוא ה"מ לענין פז"ר קש"ב]. פי' פז"ר קש"ב. פיס בפני עצמו, זמן בפני עצמו, רגל בפני עצמו, קרבן בפני עצמו, שיר בפני עצ' ברכה בפני עצמה. פיס בפני עצמו כדתנן בסוף מסכת סוכה [נ"ה ע"ב] בשמיני חזרו לפיס כרגלים. זמן בפני עצמו שנברך ברכ' שהחיינו וקיימנו. רגל בפני עצמו שאם ימות לאדם מת קודם החג ביום אחד בטלה ממנו גזרת ז' וחסרו השלשים שחייב לנהוג בהן אבלות ז' ימים ונשאר כ"ג יום וגם החג ז' ימים ישארו י"ו וגם השמיני שהוא רגל בפ' עצמו ימנה ז' ימים ישארו ט' ימים והוא שחייב לנהוג אחר המועד ולפיכך יקרא יום שמיני רגל בפני עצמו כלומ' שימנה ז' ימים לענין האבל. קרבן בפני עצמו שמקריבין ביום שמיני קרבן חדש. שיר בפני עצמו שיאמרו בו הלוים על הקרבן שיר חדש. ברכה בפני עצמה שיאמר בברכת המזון ובתפלה את יום שמיני עצרת הזה. לאפוקי עצרת וראש השנה דשני אילים נינהו. פ' בסדר אמר אל הכהנים [ויקרא כ"ג] כת' והקרבתם על הלחם שבעת כבשים תמימים בני שנה ופר בן בקר אחד ואלים שנים וג'.
<h2>דף ג:</h2>
רב אשי אמ' דנין פר לחטאת ואיל לעולה כול' עד לאפוקי עצרת וראש השנה. פ' כת' ביום הכפורים [ויקרא ט"ז] בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל אחד לעולה ובמלואים כת' [שם ט'] ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל אחד לעולה ובעצרת כת' והקרבתם על הלחם שבעת כבשים תמימים בני שנה ופר בן בקר אחד ואלים שנים יהיו עולה לייי ובראש השנה כת' [במדבר כ"ט] ועשיתם עולה לריח ניחוח לייי פר בן בקר. אלא עבודה תחלה במקום. פ' כי אין כהן גדול נכנס לקדש הקדשים בשנה אלא ביום הכפורים ואל אותו המקום ביום הכפורים נכנס תחלה בכל השנה וכן במילואים לא נכנס באהל מועד לעבוד אלא במלואים תחלה. או מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב בהן. פ' כאשר במלואים לא שימש אהרן עד אשר נפרש ז' ימים וכן לא ישמש כהן גדול ביום הכפורים עד שיפרוש ז' ימים. וכי תימא הכי נמי והאנן כו' ויכסהו הענן ששת ימים. פ' ומשה בהר שהה אחר עשרת דברות ששת ימים בענן ואחר כך ויקרא אל משה.
<h2>דף ד:</h2>
ר' יוסי הגלילי ארבעים דהר. פ' הארבעים חשב מהן ששה שלפרישה ומתחלת הששה חשוב הארבעים. מיתיבי קול לו קול אליו. פי' וישמע את הקול מדבר אליו היה לו לומ' מדבר לו למה אמ' אליו ששמע משה ולא ישראל. מכלל דתרויהו סברי מילואים כל הכתוב בהן מעכב. פי' דאמרי' לעילא אמ' ריש לקיש או מה מילואים וכול' ולא אהדר ר' יוחנן שמילואים אין הכתו' בהן מעכב אלא פירק טעם...
<h2>דף ה.</h2>
רבינא אמר ריבוי שבעה. פ' הכהן בבגדים ז' ימים שנ' [שמות כ"ט] שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו. רבוי שבעה לכתחלה דכת' שבעת ימים. פ' שמאחר שאמר שבעת ימים חזר ואמ' אשר ימלא את ידו אפי' שעה אחת אלא משיחה שבעה מנא ליה ואין כת' אלא שבעת ימים ילבשם הכהן שהוא ריבוי נהי דלענין שעה אחת כת' [ויקרא ט"ז] אשר ימשח אותו לענין שבעה מנא ליה. ופרקנו מדאצטריך קרא למעוטיה מכלל שהיה שבעה שאם אין עיקר ידוע ממי אתה ממעט הלא מדבר שהוא ידוע וקצוב.
<h2>דף ה:</h2>
אמר רב נחמן בר יצחק גמר פתח מפתח. פי' שגמר פתח שנ' בואתה תצוה ואמ' לאהרן ולבניו וכת' התם ועשית לאהרן ובניו ככה שמעכב וכת' בצו את אהרן פרישת שבעה ולא הזכיר לשם אם מעכב אם לאו אבל כת' התם ופתח אהל מועד הילכך גמר פתח מפתח ונעשו השבעת ימים מעכבין כאשר יעכב מה שאמור בואתה תצוה שהוא ריבוי שבעה ומשיחה ז' דכת' בה ככה שמעכב.
אמר ר' יוסי בר חנינה מכנסים אין כתוב' בפרשה. פ' בואתה תצוה בכלל הבגדים שמנה אותן מתחלת וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש וג' אלא שלמעלה ממנו כת' ועשה להם מכנסי בד וכיון שאמ' וזה והיה לו לומ' זולתו ראה כאילו אמ' וזה על המכנסים.
<h2>דף ו.</h2>
אמ' לך אבנטו של כהן. פ' לא הקדים אהרן על בניו בחגירה אלא לומ' לך שאין אבנטו של כהן גדול אבנטו של כהן הדיוט שבזמן שהיה אהרן היו בניו הדיוטין אבל כולן חוגרין בבת אחת. לא זהו אבנטו של כהן גדול. פ' אבנטו של כהן הדיוט בכל השנה פשתים ואבנטו שלכהן גדול בכל השנה כלאים. הא קמ"ל אבנטו של כהן גדול זה הוא. פ' אמר לך התם להודיע כי אבנטו שלכהן גדול חילוף הסבר הראשון. ויחגר אותו אבנט ויחגר אותם למה לי. פ' אבל חגירתם אינה בבת אחת שהרי כת' אחד אומ' ויחגר אתו ואחר כך ויחגר אתם הולכך לא בא וחגרת אתם אלא לענין מה (שאמרנו) שפרשנו. ובבת אחת מי משכחת לה. פ' היכי איפשר למחגרנהו בבת אחת לומ' לך שאם קדם משה וחגר את בניו לדברי מאן דאמ' בבת אחת כשר.
שמא תמצא אשתו ספק נדה. פ' בפרק כל היד [נדה י"ד ע"א] נמצא על שלה לאחר זמן טמאין מספק ופטורין מן הקרבן. אלא באחר אחר. פ' שנמצא על שלה לאחר זמן שתרד מן המטה שיש לפניו זמן אחר והוא שתושיט ידה לתחת הכרי בזו נחלקו ר' עקי' וחכמ'. בועל נדה כנדה אימת טביל בליליא. פ' בלילי יום הכפורים כי הכהן משום ספק
נדה הפרשנו אותו ולפי' צריך [שבעה] ואחר כך יעבוד. שעה אחת סמוך לשקיעת החמה. פ' נפריש ביום ב' לתשרי מערב ונמנה לו מאותו יום הב' ז' ימים דהאוו ליה ח' בחדש ובלילי ט' יטבול כטבילת נדה וביום ט' יבא שמשו ויום י' יום הכפורים ישמש. בועל נדה כטמא מת מאי לאו לטבילה וכול'. פ' לא הקיש הכתוב טמא מת לבועל נדה לענין טבילה אלא לענין ששוין בטמאתן. והקשינו לטמאתו למה צריך להקיש.
<h2>דף ו:</h2>
אפי' תימא טומאה דחויה היא בצבור. פ' ואין הכהן טמא מת משמש. ואם תאמ' היה לו לומ' מפרישין הכהן משום ספק נדה ומשום טמאת מת אמר לך טמאת ביתו שכיחא.
<h2>דף ז.</h2>
אמר לך רב נחמן מודינא היכא דאיכא שירים. פ' היה רב נחמן מודה שאם היה קרבן שאוכלין אותו הכהנים כגון העומר הקרבן שלו נאכל ושיריו נקרבין על גבי המזבח מודה רב נחמן בנשאר הנקרב שלא יקרב על גבי המזבח אלא טהור ואם נטמא נדחה מפני שתחלתו נאכל לכהנים. היכא דאיכא שירים לאכילה. פ' במנחות פר' ט' [ס"ז ע"ב] קמץ והקטיר והנשאר נאכל לכהנים. מאי לאו פרים וכבשים דחג. פ' שאין לשם בהן אכילה אלא כולן למזבח ואעפ"כ נדחת הטומאה. דאף על גב דצבור הוא כיון דלא קביע זמן מהדרינן לה. פ' אמר לך רב נחמן לא אמרתי שהטומאה תותר בצבור ולא מהדרנן כהנים טמאים אלא בקרבנות שקבוע להן זמן שאם עבר הזמן בטל הקרבן לפיכך עבדין קרבן בזמניה ולא מהדרינן אכהנים טהורים אבל אם הקרבנות אין קבוע להן זמן כגון ע"ז מהדרינן אטהורים ולא עבדינן בטומאה. מיתיבי דם שנטמא. פ' בריתא הוא ועיקרה במנחות בפר' ג' מפרשין אותם שם וגם מפרשין על מה הדם מרצה. במזיד לא הורצה. פ' וקשיא לרב נחמן דאם הותרה הטומאה למה לא הורצה הדם ומפרקי' האי דם וחלב שלקרבנות היחיד.
<h2>דף ח.</h2>
ור' יהודה לקבוע ליה מקום מנא ליה. פ' כי בפסוק זכר המצח שתי פעמים דכת' והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנות קדשיהם והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ייי. על מצח ונשא למד ממנו שאם הסיר מעל מצחו שאינו מרצה ועל מצחו השני למד ממנו קביעת מקום. נפקא ליה מצח מצחו. פ' היה לו לומ' והיה על מצח תמיד למה אמר והיה על מצחו תמיד לאפוקי נשבר הציץ.
ר' מאיר סבר אמרינן טבילה בזמנה מצוה. פ' ולפי' מזין באחד שמא ג' ובב' שמא ג' ובג' שמא ג' וכן שאר כל הימים שיתכן שיהא יום אחד מאילו הימים זמנה של טבילה. ר'
יוסי אומר יורד וטובל כדרכו. פ' בלא כריכת גמי שטבילה בזמנה מצוה. ובלבד שלא ישפשף פ' לא יעביר ידו על בשרו שהוא השפשוף שימצא מוחק את השם בידים אלא מניחו כמות שהוא ואם ימחק ימחק מאליו. ר' מאיר סבר מקשינן הזאה לטבילה. פ' וכאשר הטבילה בזמנה מצוה כך ההזאה בזמנה מצוה ולפי' מזין עליו כל שבעה עד שיהיה בהן
זמנו שאי אפשר שלא יהא בהן שלישי ושביעי שהוא זמנו.
<h2>דף ח:</h2>
כמאן אי ר' מאיר אי ר' יוסי. פ' שהשוו שניהם כהן השורף את הפרה לכהן שליום הכפורים בהזאה ולא עשו ביניהן הפרש בהזאה. דאי ר' חנינה סגן הכהנים הא איכא נמי הא. פ' כי ר' חנינא סגן הכהנ' עשה הפרש בין כהן שליום הכפורים לכהן השורף את הפרה בהזאה שבפרה מזין עליו כל ז' ושליום הכפורים ג' וז' בלבד ולפום הכי לא מיתוקמא הא ברית' דאמרה אין ביניהן הפרש אלא בפרישה אליבא דידיה. חמישי שמא ו' שמא ז'. פ' מזין עליו בה' שמא ז' הוא לו ויהיה יום ראשון ג' שלו ונמצאת מזה עליו בג' ובז' כהלכתו וכן הזה עליו בו' שמא ז' הוא ויהיה הג' שלו ביום א' ונמצאת מזה בג' ובז' כהלכה וכן תזה עליו בז' שמא ז' ודאי הוא ויום ג' ג' שלו ודאי אלא ביום ד' למה מזין עליו כל עיקר אם תספק אותו שמא ג' שלו הוא היה לך להזות עוד ביום הח' כדי שיהא הח' ז' ואם תספק אותו שמא ז' שלו הוא ובא יום הג' שלו היום שלפני הז' ימים שהפרשת אותו בהן ונמצא אותו היום בלא הזאה והזאת ז' בלא הזאת ג' או הזאת ג' בלא הזאת ז' מה הועיל ולפי' אין צורך בהזאת יום ד' כלל. תלתה בתשרי מפרשינן ליה. פ' ולפי' על כל פנים לא ימצא להזות עליו (אלא) מן (השביעי) [השבעה] אלא ה' ימים משום ד' ושבת.
הנחתומין לא חייבו אותן חכמים. פ' שאע"פ שהלוקח חטין מעם הארץ מעשרין דמאי הנחתומין הללו אין מתחייבין להפריש מן החטין שקונין מעם הארץ אלא תרומת מעשר. אלא תרומת מעשר וחלה. פ' תרומת מעשר מתחייב בה הלוי לכהן יתן לו מן העשרה שלקח אחד והוא מעשר מן המעשר וחייבין עליה מיתה בידי שמים ולפי' מפרישין אותה הנחתומין שמא מוכרי החטין לא הפרישו מעשר כלל.
<h2>דף ט.</h2>
אלא תרומה גדולה בלבד. פ' וכיון שמעשרין ומפרישין תרומה גדולה לא חייבום חכמים לנחתומים להפריש אותה שמוכרי החטים ודאי הפרישוה. המוציא מחבירו עליו הראיה. פ' וכיון שאין ראיה שמוכרי הפירות לא הפרישו המעשר אין הנחתומין מתחייבין בו כי ממון הוא ואין במעשר דין מיתה.
<h2>דף ט:</h2>
אמ' לה בארה של מרים תוכיח. פ' כי הבאר היתה בזכות מרים וכשמת[ה] מרים חזרה בזכות משה וכשמת משה לא חזרה בזכות יהושע אלמ' ראשונים עדיפי. בארה תוכיח שחזרה לראשונים. פ' כי הזקנים שראו חרבן הבית הראשון היו עד שראו בחזירתו כדכת' [עזרא ג'] אשר ראו [את] הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בוכים וג' ואשר ראו בחרבן הבית השני מתו ולא חזר להם אלמ' ראשונים עדיפי. ריש לקיש הוה קא סאחי. פ' ריש לקיש ירושלמי ורבה בר בר חנה בבלי אמ' לו ריש לקיש כי אני שונא הבבליים. אלו עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם. פ' אמר לו אילו עליתם כולכם בימי עזרא לא נפסקה הנבואה מכם שנ' טירת כסף כמה שנאמר [הושע ג'] ואכרה לי בחמשה עשר כסף וכיון שלא עליתם כולכם נפסקה הנבואה ונעשת בת קול משמשת לכם כמו רז והה"ד לוח ארז ולפי' שנא אותם.
<h2>דף י.</h2>
אין השכינה שורה אלא באהלי שם. פ' מקדש ראשון שבנוהו ישראל בני שם שרתה בו שכינה ומקדש שני שהיה בנינו על ידי מלכי פרס שהן מן בני יפת לא שרת[ה] בו שכינה שאין השכינה שורה אלא באהלי שם.
ר' יהודה מחייב בעירוב במזוזה ובמעשר. פ' שאין הפירות מתחיבין במעשר עד שיבואו לבית ויראו פני הבית ואוקי סוכה בבית שאם יראו פני הסוכה נתחיבו במעשר ועוד מתחיבת במזוזה והא סוכה דלא בית היא וקתני ר' יהוד' שחייבת במזוזה וקשיא דבריו על דבריו.
<h2>דף י:</h2>
ודילמ' אתי לפרוש מן הפטור על החייב. פ' כי פעמים שיכניס מקצת פירותיו אל הסוכה ויכניס מקצתן אל הבית ושראו פני הסוכה לא [ראו] פני הבית ואם תאמ' כי [אלו] שראו פני הסוכה חייבין במעשר אע"פ שלא ראו פני הבית זימנין דאתי למפרש המעשר מן הפירות שראו פני הסוכה על כל פירותיו כגון שהיו ק' כור הכניס נ' לסוכה ונ' לבית יבא אל נ' שראו פני הסוכה יפריש מהן י' על הק' כור כולם ונמצא מפריש המעשר מן הנ' שראו פני הבית שיהא מפריש מן הפטור על החייב.
<h2>דף יא.</h2>
הנהו חיזוק ליוקרא וכובי. [תרגום מערבית. פי' יוקרא כבד ופירש כובי הבנין אשר ממעל למבוי ואמר כי המזוזות אשר במבואות אינן עשויות לשם שער ואינן אלא חיזוק לבנין אשר ממעל למבוי]. אלא אמר רבה משום סכנה. [תרגום מערבית. פ' אם יקבעו מזוזה בפתחים אשר במבואות ברשות הרבים יאמרו אין מתכונים אלא לעשות לנו כשוף וכיוצא בזה ממיני הסכנה].
ולרב יהודא סתמא לדברי הכל פטור. פי' (דמיכון) [דמכיון] דמוקי חלוקתם במתקשטות ש"מ דסבר דלית מאן דמפליג בסתמא דפטור. יכול ש[א]ני מרבה בית (שעל) [שער] אכסדרה. פ' (פי) [ב]מנחות בפר' הקומץ והו[א] פר' ג' בגמ' דשתי פרשיות של מזוזה [ל"ג ע"ב] הקשינו לשם מן בריתא אחרת בית שער אכסדרה ומרפסת חייבין במזוזה.
<h2>דף יא:</h2>
דתניא כיפה ר' מאיר מחייב. [תרגום מערבית. פי' פתח שהוא בצורת קשת ואינו מרובע ואין לו מזוזות אלא רגלי הקשת הן המזוזות]. ר' מאיר סבר חוקקין להשלים. פ' הואיל ובידך לחקוק ולהשלימה לעשרה ראה כאילו השלמתה וכאלו יש בה עשרה. דאמר רבא דרך ביאתך. פ' דברי רבא במנחות בפרק הקומץ בגמ' דשתי פרשיות [ל"ד ע"א].
<h2>דף יב.</h2>
אמ' ר' יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקודש. פ' ובתי כנסיות שלכרכים גם הן מקודשין הואיל ולרבים נינהו. ואם יקשה לך היאך נקשה מדברי ר' יהודה על החכמי' לא קשיא דחכמי' דהכא עם ר' מאיר חלוקתן ובר מחלוקתיה דר' מאיר ר' יהודה ולפי' הקשה מדבריו על דבריו. ר' צדוק אומר אף לא מטות. פ' לא יהיו המטות מונחין ועומדין לעולי רגלים ידורו בבתים ויישנו על המטות בלא שכר. גולפא ומשכא לאושפיזא. פ' עולי רגלים כשילכו יניחו עורות הצאן אשר שחטו לבעלי הבתים אשר דרו אצלן הואיל והן ישינין על מטותיהן הפרושה (בעיר) [בעור]. אלא מחוורתא כדשנין.
פ' הא ר' מאיר והא רבנן או הא דאית בה דירה לחזן או דלית בה.
פשיטא אירע בו פסול. פ' מדקימ' לן דאין כהן גדול עולה לכהונה גדולה עד שמתחנך בח' בגדים מהן ד' שלובש כהן הדיוט והן כתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט מוסיף עליו כהן גדול חשן ואפוד ומעיל וציץ כדכת' שבעת ימים ילבשם הכהן וקימ' לן דאין עבודת יום הכפורים כשרה אלא בכהן גדול ואשכחנן דכל עבודת יום הכפורים צריכה... חוץ מתמיד של שחר שאין מזין מדמו לפנים כלום וקימ' לן שכהן גדול ביום הכפורים לובש ח' ומקריב תמיד של שחר ואחר כך משמש בפנים בד' בגדים ככהן הדיוט מפני שאותן הד' של כהן גדול יש בהן הזהב וקימ' לן אין קטיגור נעשה סניגור לפום הכי אקשינן הא דתנן מתקינין לו אחר וכול' בשלמא אם אירע בו בכהן גדול פסול קודם תמיד של שחר יכולין אנו להלביש כהן שמתקינין אותו ח' כלים ומקריב תמיד של שחר ומחנכין אותו באותן הבגדים שלובש ועובד בהן דקימ' לן שהחינוך של כהן גדול אפי' שעה אחת דכת' שבעת ימים ילבשם הכהן ואמרי' עלה שעה מנ' לן דכת' ואשר ימלא את ידו אפי' לבשם שעה אחת הרי נתחנך ונעשה כהן גדול בשלמ' הני מילי קודם התמיד שהרי נתחנך בלבישת ח' כלים ונעשה כהן גדול וחאזי ליה להכניס ולעבוד בבית קדש הקדשים אלא אם אירע פסול בכהן גדול אחר התמיד וצריך לעבוד בפנים בד' בגדים כהדיוט במה מחנך זה הכהן שמתקינין אותו עד שיעלה לכהונה גדולה. והשיב רב אדה שמלבישין אותו אבנט כהן גדול כי היה דעתו כדעת רבי שאומר אבנט כהן הדיוט בכל השנה וביום הכפורים של כלאים שש משזר ותולעת שני ואבנטו של כהן גדול ביום הכפורים של בד דכתיב ובאבנט בד יחגור (ומיכון) [ומכיון] שמלבישין את[ו] עתה בכלל הד' בגדים אבנט בד שלא לבש אותו מעודו שמבגדי כהן גדול הוא הרי נתחנך ונעשה כהן גדול ונכנס ועובד ככהן גדול באבנט שלא לבש אותו אלא היום.
מחנכין אותו בתמיד של שחר. פ' עיקר הדבר כי עבודת יום הכפורים אינה כשרה אלא בכהן גדול וזה שהתקינו אותו כהן הדיוט ולפי' אנו רוצין שלא יבא לעבודת יום הכפורים אלא עד שיהא שעה אחת קודם לכן בתורת כהן גדול לפי' אם נפסל הכהן הגדול קודם תמיד של שחר נכנס והוא מותקן ולובש ח' בגדים שדרך כהן גדול ללבשן בכל השנה ומקריב בהן תמיד של שחר שאינו צריך לפנים ומתחנך בהן ונעשה עליו תורת כהן גדול ואחר כך מפשיט ד' בגדים שיש בהן זהב והן חשן ואפוד ומעיל וציץ שפסולין בעבודת יום הכפורים שאין נכנסין בזהב לפני ולפנים כדאמרינן אין קטיגור נעשה סניגור ולפי' אינו משמש ביום הכפורים אלא בד' בגדים בכתנת ומכנסים ומצנפת ואבנט בד שאין בהן זהב ומשמש בהן הדיוט בכל השנה. אמר רב אדה בר אהבה באבנט. פ' דקימ' לן שאבנטו שלכהן הדיוט בד ואבנטו שלכהן גדול כלאים זה הדין בכל השנה אבל בעבודת יום הכפורים לובש הכהן הגדול אבנט בד כדכת' ובאבנט בד יחגר לפי' חוגרין זה שעה אחת קודם עבודתו באבנטו של כהן גדול בכל השנה דכלאים עד שתהא עליו תורת כהן גדול ואחרי כן מפשיטין אותו וחוגר אבנט בד ועובד ויש פירוש אחר על דרך אחרת והוא שכתבתי למעלה. לא זהו אבנטו של כהן גדול. פ' כי אבנטו של כהן הדיוט בכל השנה כלאים אלמ' מיהא א[ת]י רבי (אליף) [אחליף] דאמ' אבנטו של כהן הדיוט כלאים.
ומהפך בצינורא. פ' יהפך שעה אחת בח' בגד' ויתרבה בבגדי' ואחר כך מפשיט ד' של זהב ומשמש בד' שאין בהן זהב. [תרגום מערבית. ויש אומרים כי צינורא היא המזלג (רש"י). וי"א שהוא קצור של עצי נורא והם העצים (ר"ח). וי"א שהוא האפר. וי"א שאינו מהפך אלא את הקרבן
והבשר אשר על האש אשר על המזבח ומהפכם כדי שישרפו ויהיה פירוש צנורא גחלי האש והכהן מהפך באיברים אשר על גחלי האש כדי שישרפו מהר ואם תפרשהו מזלג צריך לומר יהפך הכהן אותם האיברים אשר על המזבח במזלג].
<h2>דף יב:</h2>
ובהנך דשוין. פ' כהן גדול שוה לכהן הדיוט בכת' ומכנ' ומצנ' ואבנ' חלקו בו רבי ור' אלעזר והכי קאמרי אין בין כהן גד' לכהן הדיוט באותן הד' בגד' ששוין בהן אלא אבנט שאבנ' של כה' גד' כלאים בכל השנה ושל הדיו' בד ור' אלעז' סבר לית ביניהו מידי בבגדים ששוין בהן אלא הד' בגד' של הדיו' כמותן לכהן גדול בכל השנה. שני אינו ראוי לא לכה' גדו'. פ' אינו עובד לא במקום כה' גדול ולא במקום כה' הדיוט אבל מצות כהונה גדולה עליו שלא ישא אלא בתולה שנחמיר עליו.
<h2>דף יג.</h2>
ורבנן נימרו לנפשיהו. פ' והוה להן שיתקינו שני כהנים דאם חישי למיתת תרתי יחושו נמי לפסולת שנים. אי כאניס לה הוו שני בתים. פ' ביבמות פר' הבא על יבמתו [נ"ט ע"א] אי הכי הכא נמי אשה אחת ולא שתים דל עלי אן קולה [תרגום. שמע מינה שזה שאמר] והוא אשה בבתוליה יקח אשה אחת התיר הקב"ה. כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות. פ' כי יתכן שתשתה בחייו יין או בחייה ויעמוד התנאי ויבטל הגט וכול'. ועוד כי האי גונא מי האוי גיטא. פ' כי כל תנאי שיתנה אדם בגט ולא יבטל התנאי ויעמוד הגט בחיי האשה אינו גט דהא זה הגט לא יעמוד אלא אחר מיתת האשה ומה יועיל אותו הגט.
<h2>דף יג:</h2>
על מנת שלא תכנסי לבית הכנסת. פ' נמצאת זו שנכנסת לבית הכנסת ביתו והאחרת כל זמן שזו בחיים אינו אשתו ואם תמות יבטל הגט ותהיה אשתו. אלא מעתה שתי יבמות הבאות מבית אחד לא יתיבמו. פ' ואו אמרת דכל אתרא דאשכחנן ביה בית אשה אחת היא כדאמרת בכהן וכפר בעדו ובעד ביתו ואשה אחת אמ' הכת' הכין נמי את בעי למימר במי שמת והניח שתי נשים שלא תתיבם אחת מהן דכי אמ' רחמנא בענין יבום בית אמ' כדכת' ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל ומפרקינן דלענין יבום דבי רחמנ' במיליה וקאמ' יבמתו במקומות הרבה דשמע' מנה אפי' הניח נשים הרבה תתיבם אחת מהן. אלא מעתה ארוסה לא תתיבם. פ' מכיון דאמרת לענין כהן גדול דלא מתקריא ביתו עד שיכניס אותה ואמרת וכיון דלא אכניס לאו ביתו היא הכין נמי את בעי למימר לענין מי שמת ארוסה דלא תתיבם אלא אם כן נכנסה דהא בית כת' ביבום כדכת' ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל בית אחד כתי'. [י"ד ע"א] לומר שאינו עובד כל היום. פ' שאם היה אבל אינו מקריב כי אינו עומד כל הזמן כולו באבילות ושלא באבילות אלא אם היה אבל אינו עובד.
<h2>דף יד.</h2>
היכי עביד עבודה דתניא והזה. פ' וקאמרי' לענין כהן המפרש ומזין עליו כל ז' מכל חטאות שהיו שם וכיון שתפול עליו (ה)הזאה צריך הערב שמש ולא ימצא לזרוק את הדם ולא להקטיר ולא להטיב. אם יש באזוב ישנה להזות על האדם. פ' אם נשאר באזוב ממי החטאת כלום לא נפסלו אלא אם מזה ממנו על אחרים ויטהרו שהייתי [אומר] כיון שהזה על אדם נפסל הנשאר באזוב קמ"ל שכיון שהיתה כונתו להזות על הבהמה שאינה מקבלת טומאה חוזרת הזאתו (להכשרה) ולא אבדה.
<h2>דף יד:</h2>
דעביד עבודה כולי יומא לפניא מדו עליה. פ' ובסוף היום מזין עליו לקיים ומזין עליו כל ז' וטובל ויערב שמשו ויטהר. ורמינהו מי שזכה בדישון המזבח הפנימי. פ' במס' תמיד לא תמצא אלו הג' בהלכה אחת אלא מפוזרין הן בתוך המסכת והקדים הנר על הקטרת אלמא נרות והדר קטרת. ואחר כך נותן דרומה. פ' ומשנתנו אמרה במס' תמיד נותן מערבה דרומה פעם אחת ולא שתי פעמים ומדקאמ' ר' שמעון שנותנין שתי פעמים ש"מ דמס' תמיד לאו אליבא דר' שמעון היא שנויה. לא קשיא כאן בהטבת שתי נרות. פ' אלמ' נרות והדר קטרת ובהדין פירקא קתני מקטיר ומטיב אלמא קטרת והדר נרות. וכאן בהטבת חמש נרות. פ' והכין הוה עובדא מטיב ה' נרות בתחלה ומפסיק ומקטיר קטרת והדר מטיב תרי אחריני. אבה שאול אומ' מטיב. פ' אבה שאול אומ' מטיב ה' נרות ואחר כך זורק דם התמיד ומטיב הב' נרות. ואח"כ מקטיר. [תרגום מערבית. ופירש ההטבה שמתקן את הנרות בבקר ומדליקן בלילה].
<h2>דף טו.</h2>
תהא מקטרא הקטרת. פ' בין הטבת הנרות יקטיר הקטרת והוא שמטיב ה' הנרות ומקטי' ומטיב ב' נרו' נמצאת אומ' ביני ביני מקטרא קטרת. והתניא מערב עד בקר. פ' באהל מועד מחו' לפרכ' אש' על הע' יע' אותו אהרן ובנ' מע'
עד בק' לפ' ייי'. שכשרה מערב עד בקר. [תרגום מערבית. פירוש אמרו מבערב מפני שהדלקת בין הערבים היא בכניסת הלילה ואין עבודה כשרה בלילה זולתה]. ש[א]ני התם דכת' אותו. פ' ולפי' בערב יקדים ההקטרה להדלקה דקאמ' רחמנ' יערוך אותו אה' וב' מע' עד בק' דמשמע ההדלקה בסוף כל עבודה וכת' אותו לומ' לך זה הדין לא יהיה נוהג אלא בהדלקת אותן הנרות שלבין הערבי' בלבד למעוטי הטבת נרות בבק' שתהא קודם הקטרה. רב פפא אמ' לא קשיא הא רבנן והא אבא שאול. פ' בתר דאוקי אביי תרי מתנית' דסתרי ואמר שסותרין זה את זה בהטבת ב' ובהטבת ה' ובא רב
פפא לפרק פירוק אחר ולומ' שאין אתה צריך לכך אלא אוקי תרויהו בהטבת ז' ומתנית' דבהדין פירקא דאמרה מקטיר ואח"כ מטיב לרבנן דאמרי בבריתא לא ייטיב ואחר כך יקטיר אלא יקטי' ואח"כ ייטיב ומתנית' דפיס בפרקא תנינא דאמ' מטיב ואח"כ מקטי' לאבה שאול דאמ' בברית' מטיב ואח"כ מקטיר. רישא וסיפה רבנן מצעתא אבה שאול. פ' אמירתו בכאן רישה ומצעתא וסיפה אינה על הלכה אחת ולא על
פרק אחד אלא על המסכת כולה מדבר ולפי' תהיה רישה בפר' הראשון ומצעתא בפר' הב' וסופה בפר' הג'. אמ' לך תנא ברישא הטבת ב' נרות. פ' הדין שהטבת ה' נרות קודם לב' נרות כדסידר אביי המערכה בפר' ג' והקדים הה' לב' אמר לך רב פפא ואם כן הוא הדין היאך תנא בפרקא קמ' הטבת ב' נרות שהטבתן אחר הקטרת כדתנן מקטי' את הקטרת ומטיב את הנרות והדר בפרק' תנינא תנא הטבת הה' הלא מהופך זה כי לא היה ראוי שישנה בפר' קמ' הטב' הה' שהן הקודמי' ובפר' תנינא הטבת הב' ומכיון דלא תנא הכי ילפי' דלאו על ה' וב' מדבר אלא על הכל.
גופה בא לו לקרן מזרח' צפונ'. פ' דברי הכל בין תנא דתמיד ובין ר' שמע' איש המצפה שבזה הקרן שהוא מזרחי' צפונ' מכוין ונותן במקצועו ובזויתו אחת מדם התמיד שהיא שתים והטע' שנ' שתים שזה הקרן בב' רוחות מזרחה צפונה אבל נתינת הדם לא תהיה אלא פעם א' בזויתו וחלוקת תנא דתמיד ור' שמע' בקרן האחד בצד זה הקרן והוא קרן מערבית דרומית. עובד בה מעשה חטאת. פ' שצריכה על כל קרן וקרן. [פירשו זה במשנה באי זהו מקומן של זבחים ואמרו בתלמוד] היכי עביד רב ושמואל חד אמ' נותן וחוזר ונותן וחד אמ' מתנה אחת כמין גם. וליתן אחת שהן שתים למטה. [תרגום מערבית. פירוש דם עולה היה מזה על קרנות החצי התחתון של המזבח וזהו מפני שחציו התחתון היה מסומן בסקרא כמו שאמר במס' מדות פרק ג']. וחוט של סקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים.
<h2>דף טו:</h2>
[גי' ר"ח] והא איכא שירים. פי' שירי הדם הנשפכין אל היסוד למטה וההזאה למעלה ואיך תאמר לא מצינו דמים שחצין למעלה וחצין למטה. והא שירים הפנימיים. פ' דם הפר ודם השעיר אשר יזה מדמן לפני הכפרת ועל הפרכת ועל מזבח הזהב שבהיכל ביום הכפורים השירים שלהן נשפכין על יסוד מערבי של מזבח החיצון שבעזרה ואם שפכן קודם שיזה בפנים או שלא שפכן כלל עיכב הכפרה כדמפרש בפרק הוציאו לו את הכף פרק ה' אם עד שלא גמר המתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה כתחלה מבפנים ואמרי' עלה בגמ' לדברי האומר שירים מעכבין וכול' ושמ' מי' דאית דם שחציו למעלה וחציו למטה ומפרקי' הכי קאמ' שאין דם שמעכב שתמצא חציו למעלה וחציו למטה במזבח אחד ודם הפר ודם השעיר שהזה דמן בפנים השירים שלהן נשפכין במזבח אחר והוא מזבח החיצון נעשה דמם חציו למעלה במזבח הזהב בפנים ושיריו למטה במזבח החיצון אבל במזבח אחד לא תמצא דם שחציו למעלה וחציו למטה.
מערבית דרומית. פ' חלוקת תנא דתמיד ור' שמע' בזה הקרן שהוא קרן מערב' דרומית דתנא דתמיד אומר נותן בזויתו אחת מדם התמיד כאשר נותן בקרן שכנגדו שהוא מזרח' צפונ' ור' שמע' לא כי אלא נותן אחת מערבה ופעם אחת דרומה כמעשה חטאת ואקשי' לר' שמעון אי סברת דלעביד בעולת התמיד כמעשה חטאת היה לך לומ' שיתן בזוית מערבי' דרומ' והוא זה הקרן אחת שהיא לשתים רוחות כאשר נתן בזוית קרן מזר' צפו' שכנגדו דהאכין מעשה עולה שתים הזאות שהן לארבע רוחות והדר ליתן ד' הזאות אחת מזרחה באותו הקרן ואחת צפונה באותו הקרן ואחת מערבה בזה הקרן ואחת דרומה בזה הקרן שכך מעשה חטאת. וקרן דרומית מזרחית לא הוה לה יסוד. פ' עיקר פירושא דהאי סברא מפו' במס' מדות דאמרי' התם כי היסוד החלול לא
היה סובב את המזבח מד' רוחותיו ולא היה אלא בפאת
צפון ובפא' מער' וזה היסוד כמו אצטבה סביב למזבח מד' רוחותיו רומה אמה ורחבה אמה ומקצתו חלול ומקצתו
אינו חלול והחלול תחלתו אמה מפאת מזרח ופאת צפון
כולה ופאת מערב כולה ואמה בפאת דרום כגון זו נמצאת אומ' שבקרן מזר' צפונ' יסוד חלולו ובקר' צפוני' מערבי' יסוד חלול ובקר' מערבי' דרומ' יסוד חלול וקרן דרומית מזרחי' אין בה יסוד חלול ולפום הכין לא הוה יהיב דם עולה לתמן דטעונה יסוד והכין אמרי' במס' מדות בפר' ג' עלה אמה וכנס אמה זה היסוד הסובב את כל המזבח ואמרי' נמי בפרק' גופיה והיסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב ואוכל בדרום אמה ובמזרח אמה זה הוא החלול והוא כמו אמת המים מכוסה באבנים ובקרן מערבי' דרומ' היו שם שני נקבין שהדמים נשפכין בהן ויורדין מן הנקבין אל היסוד החלול הדומה לאמה ומשם יוצאין אל נחל קדרון נמצאת כי היסוד רומו אמה ורחבו אמה והוא סובב את המזבח מד' רוחותיו מיהו שפאת צפון ופאת מערב ואמה בדרום ואמה במזרח חלול כמו אמת המים והשאר אצטבה. אלא דרך ימין למזרח ברישא בההוא פגע. פ' לפי' שהכבש היה בדרומו של מזבח וכשעולה הכהן מן הכבש למזבח נמצא עומד בדרום המזבח וכשרוצה לסבב מצדדי המזבח על הקרנות חוזר ופונה על ימינו וכשמחזיר את פניו לפנות על ימינו נמצא המזרח עד פניו לפיכ' פוגע תחלה בקר' דרומית מזרחית מניח אותו לפי שאין לו יסוד כאשר פירשנו ואחריו פוגע בקר' מזרח' צפונ' מזה עליו בזויתו אחת ואח' כך הולך אל הקרן שכנגדו שהוא מערב' דרומית מזה עליו שתים שהן שתים.
<h2>דף טז.</h2>
ר' יהודה אומר מזבח ממוצע. פ' המזבח בין העזרות והאולם ורומו עשר אמות צא מהן שש אמות לרום מעלות ישארו ד' אמות מכסין פני פתח ההיכל ולא יוכל העומד בהר הזתים לראות מחצי האמה הנשארת כלום מפתח ההיכל כי המזבח לפניו עולה ומכסה ולפי' צריך למעט הכותל המזרחי כדי שיתגלה לעומד בהר הזתים פתח ההיכל או מעט ממנו.
<h2>דף טז:</h2>
מן המזבח לטבעות. פ' אלו הטבעות לבית המטבחים ובית המטבחים היה לצפונו של מזבח כאשר מפורש במס' מדות. רובא דמזבח בדרום קאי. פ' כי תמצא ממנו י"ט וחצי בדרום וי"ב וחצי בצפון נמצא קרוב לדרום ואי קשיא לך הא דתנן שבית המטבח' היה לצפונו של מזבח שנמצא רוב המזבח בצפון לא קשיא דצפונו של מזבח הוא דרומו של עולם ודרומו של מזבח הוא צפונו של עולם.
<h2>דף יז:</h2>
מאי תרצת דלחם הפנים. פ' כי כשתחזור על ימינך מקרן צפונית מערב' תמצא הקרן הד' מזרח' צפונ' ואם תחזור על שמאלך יהיה הקר' הד' דרומית מערבית והנה בין על ימינך בין על שמאלך לא יהיה הד' דרומ' מזרח' הנאמר במס' מדות ולא יעמוד לך תירוץ בימין ושמאל כלל. לשכת לחם הפנים מנה אותה תנא דתמיד אחר שלש לשכות ולא הזכיר באי זו קרן היתה מיהו הנה התחיל מלשכת הטלאים שהיתה בקרן מערב' דרומ' כאשר פירשנו וכאשר אתה מתחיל מקר' מערב' דרומ' ופונה על ימינך אתה פוגע דרומית מזרחית לשכת (לחם הפנים) החותמות ומאחריה קר' מזר' צפו' לשכת בית המוקד ומאחריה קר' צפו' מערב' לשכת לחם הפנים ותנא דמסכת מדות אמ' דרו' מזר' היא היתה לשכת לחם הפנים בפר' ראשון והא רמיא ממס' מדות על מס' תמיד. ומפרקי' כשאתה חוזר על שמאלך ומסבב על הקרנות תמצא אחר מערב' דרומ' מערב' צפונ' ואחריו צפונ' מזרח' ואחריו הקרן הד' דרומ' מזרח' ולשם היתה לשכת לחם הפנים אליב' דתנא של מס' מדות ולפי' נמצא תנא דמס' מדות פונה בחשבונו על השמאל ותנא דתמיד פונה בחשבונו על ימינו.
אמר אביי רישה ומצעתה רבנן היא. פ' דאמרי' לא שקיל כהן גדול פלגא ואי אמרת למה רישה נוטל חלה שהיא חצי השתי חלות אמ' לך לפי שאין פורסין האחת דלאו אורח ארעא למיתן פרוסה. דלאו אורח ארעא למיתבה [נ"א למיתנה] ליה לכהן גדול. פ' כי בזיון הוא שיפרוס האחת ויתן לו פרוסה ולפי' נותנין לו אחת ואע"פ שהוא חצי השתים.
<h2>דף יח.</h2>
משתים עשרה בעי מפלג. פ' וחצי השתים עשרה ששה וכשאתה מפחית לו החצי כדי שלא יקח החצי מכוון אתה מחסיר מן הששה אחת ישארו חמשה לוקח אותם. חמש בעי למשקל. פ' כי הי"ב כשתסיר מהן ב' להגפת הדלתות ישארו י' חצים ה' והיה ראוי לו לשנות וחמש ממעשה לחם הפנים אם רבי היא למה שנה ארבע. משמונה הוא דבעי למפלג. פ' כי אף י"ב יסור מהן ב' להגפת הדלתו' וב' למשמר המתעכב ישארו ח'.
מתני' ערב יום הכפורים. ת"ר זב תולין לו במאכל. פ' נאמ' כי זו הזיבות אינו מחמת כחישותא אלא שמא מחמת מאכל הוא.
<h2>דף יח:</h2>
יחודי דהוה מיחדין להי. פ' לא היו בועלין אותן ולא היו באין עליהן אשר יקחו ליומה אלא כדי לשמש הבית וכדי...
<h2>דף כא.</h2>
[ואמר רבנאי אמר שמואל כרובים בנס היו עומדין]. בנס כי היה בכנף כל כרוב חמש אמות ולכרוב שני כנפים נעשה בהן עשר אמות דכת' וחמש אמות כנף הכרוב האחד וח' אמות כנף הכרוב השני עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו והם שני כרובים נמצא בכנפיהם עשרים אמה וכן היה בית קדש הקדשים אין בו אלא כדי להכיל כנפיהן גופן היאך היה עומד אלא בנס שנ' ותגע כנף האחד בקיר וכנף הכרוב השני נוגעת בקיר השני וכנפיהם אל תוך הבית נוגעות כנף אל כנף. ניסי דבראי קא חשיב. פ' אמ' לו הנסים שהיו נעשין חוץ להיכל למזבח ולעזרות הן שמנה אבל הנסין הנעשין בהיכל לא מנה אותן.
<h2>דף כא:</h2>
אלא מלמד שמגביהין אותו. פ' מוציאין אותו מפתח ההיכל והלחם עליו ומראין אותו לעולי רגלים שהוא (חוס) [חום]. ארון וכרובים נמי נסי דקביעי נינהו. פ' ובשר הקדש ושאר הנסין בכל יום מתחדשין כי הבשר המתבשל היום אינו שהיה למחר וכן שאר הנסין המנויים.
שותה ואינה אוכלת דחולין. [תרגום מערבית. פ' כל החולים בחולי החמימות הם מרבים בשתית המים ומואסים המאכל ואותה החמימות הזרה הבאה עליהם שותה ואינה אוכלת]. דוחה אש דגבריאל. פ' בערב פסח' [קי"ח ע"א] אמ' לו גבריאל אין גבורתו של הקב"ה בכך וכו'. דאמר מר הושיט אצבעו ביניהם. פ' כשבקש הקב"ה לברוא את האדם אמ' המלאכים לפניו מה אנוש כי תזכרנו הושיט אצבעו ביניהם ושרף את המלאכים שהן מן האש. עשן המערכה נוטה כלפי צפון. פ' כשנוטה העשן כלפי צפון הרוח מן הדרום (ומיכון) [ומכיון] דעניים שמחים בה ש"מ דרוח דרום מעלי. נוטה כלפי מזרח. פ' כשנוטה העשן כלפי מזרח יהיה (העשן) הרוח מן המערב וכשנוטה מן המערב הרוח מן המזרח. דאזיל ואתי כי דקלא. [תרגום מערבית. פי' היה העשן עולה כמו שהוא מקובץ כמו אחד המוליך דקל]. שלחן בצפון ומנורה בדרום האי מרבי דידיה כול'. פ' השלחן שבצפון ו[ל]כך הצפונית יפה לחטין. המנורה לדרום לכך הדרומית יפה לזתים. לא קשיא הא לן והא להו. פ' לבני בבל מזרחית יפה וכו' לבני ארץ ישראל כדרב יצחק שתלה הדבר בעשן המערכה ועשן המערכה אינו בארץ ישראל.
<h2>דף כב.</h2>
בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח. פ' יקח מן הדשן שעל המזבח באצבעותיו ישליך אותו אל הצד האחר המזבח וזו היא תרומת המזבח ואחר כך יוציא הדשן מעל המזבח אל מחוץ למחנה. שאני מיגנא ממיקם. פ' האברין והפדרים בתחלת הלילה קודם שינתו וקודם השינה אין לשם אונס הרבה ותרומת הדשן אחר שנתו היא ויקשה עליו שיקום משנתו ותאנוס אותה השינה. תקנתא להאי גיסא הואי. פ' מפני שלא היו באים עושין הפיס ומזכין להן שני גיזירי עצים כדי שיבואו. יזכה לסידור מערכה. פ' היו צריכין לעשות סידור המערכה עם תרומת הדשן כדי שיבואו וגם עושין פיס כדי שיבואו והנה הפיס היה תקנה מפני שאינן באין ואיך תאמר מפני שהן באין.
<h2>דף כב:</h2>
תאנא הוציאו אצבעותיכם למנין. [תרגום מערבית. פ' גדר הפיס שיוציאו האצבעות וימנו כמה יש במספר האצבעות וכאשר ישיגו המספר אחר אשר הסכימו ממי תהיה ההתחלה צוה אותם להוציא כל אחד אצבע אחד ויחזר המספר המושג שבידו עליהם. ובעת סבבו המספר לא יציין אל הגופות ויאמר אחד שנים. אלא יציין אל האצבעות אשר צוה להוציאם לסבב עליהם המניין. ולכן הוקשו בהלכה ואמרו ויהיה ציון המניין אל הגוף ר"ל אל גופות הכהנים. ולא יהיה אל האצבעות ותפול התשובה כי אסור למנות את ישראל. וכבר נאמר כי אין שם מספר בתחלה ויוציאו האצבעות כדי שיכללו (כמות) [במנין]. ואמנם היה אצלם פסוקים יאמרום ותהיה כל מלה מהפסוק כנגד איש אחר כמו ואני תפלתי לך]. ויפקדם בבזק. [תרגום מערבית. פ' רצה באמרו בבזק שאמנם השליך כל אחד אבן ונמנו האבנים ולא ימנו גופות ישראל].
אמר רב ששה חדשים נצטרע. פ' דהכין כת' במזמור [תהלים נ"א] בבא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע כת' באותו מזמור תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומש' אלבין, וזה האזוב הוא שניתן בו את המצורע. ונסתלקה ממנו שכינה. פ' כת' במזמור [שם] אל תשליכנו מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממנו השיבה לי ששון ישעך וג'.
<h2>דף כג.</h2>
דמפיסין ליה ומיפיס. פ' אבל אם אין מפיסין אותו מותר לנטור בלבו ואם מפיסין אותו אסור לנטור.
ואין מוציאין גודל במקדש. [תרגום מערבית. פ' אם הוציא הגודל לקטנותו יתכן להטעות בו. כי הוא משקיף על החשבון וכשיראה שבהסתרתו לא תבואהו העבודה יסתירהו וכשיראה שבהגלותו יפול עליו הגורל יראהו וכן האצבעות האחרות קמיצה וזרת שאי אפשר לו שיגלם ולא שיושיטם ולא שיוציאם כשאר האצבעות. ואפשר להטעות בהם ולכן לא יוציאם והסבה בזה משליכים הגורל באופל והסתר ואפשר להמגרילים לטעות מפני שאינם רואים]. כאן בבריא כאן בחולה. פ' החולה שאינו יכול להוציא אצבעו בטוב ולא לפשוט אותו יוציא שתים אי זו מהן נפשט טוב יעבור המניין. ואם הוציא שלש מונין לו. פ' אלמא מונין שנים ואיך תאמ' אין מונים אלא אחת מן השתים. בנדרים פר' הנודר מן המבושל שרח דאלך ופי תעניות קאלו מן יחידים רבנן.
הי מעשה קדים. פ' המעשה שבברית' היה קודם המעשה שבמשנה או המעשה שבמשנה קודם לשל ברית'. [כ"ג ע"ב] הא נודע מי הכהו לא היו עורפין. פ' וזה הכהן שמת הנה נודע חברו שהכה אותו ומפרקי' ודאי לא אמרי' כן אלא כדי להרבות בבכיה ולא להעמיד דברים על אמתן.
<h2>דף כג:</h2>
ת"ר ופשט. פ' ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים וג'. כמחלוקת בהוצאה. פ' מחלוקת תנא קמא ור' אלעז' לענין הבגדים שזה אומ' של קדש וזה אומ' של חול. כך מחלוקת בהרמה. פ' ההרמה הוא שיקח מן הדשן ועודנו על גבי המזבח באצבעותיו כגון תרומה וישליך אותו אל מקום אחר מן המזבח ואחר כך יוציא שאר הדשן אל מחוץ למחנה ישפוך אותו לשם. שכשרה בשני כלים. פ' בכתנת ומכנסים כדכת' ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילב' על בשרו. מדו בד מדיו כמדתו. [תרגום מערבית. פ' יהיו אורך בגדיו כאורך מדתו לא יהיו נסחבים ולא יהיו קצרים]. קודם למכנסים מעל בשרו נפקא. פ' שהיה לו לומ' ומכנסי בד ילבש למה אמ' על בשרו אלא כדי להודיעך שלא יהא דבר קודם למכנסים. שכשרין לכהן הדיוט. פ' אבל מצנפת ואבנט לא תרבה אותן כי אינו מרים בהן שהרמה לא עבודה היא.
<h2>דף כד.</h2>
ולא עבודת סילוק. פ' ותרומת הדשן סילוק היא שהרי מוציא את הדשן מעל המזבח. שבע הזאות שבפנים. פ' פרשנום במס' מנחות בפ' ג' הקומץ את המנחות לאכל דבר וכול'. בגמ' דשבע הזאות שבפרה וגם מזכירין אותן במסכת זו בסוף פרק הוציאו לו. ולוי נפקא מדבר לכל דבר. פ' היה לו לומ' לדבר המזבח למה אמ' לכל דבר המזבח אלא להרבות ז' הזאות ורבי בדבר תרומת הדשן.
<h2>דף כד:</h2>
ועבדתם הדר ערביה. פ' ואו מוסף על עניין ראשון שהיה לו לומ' עבדתם הוסיף ואו לערב שעבודה שיתחייב עליה מיתה תמה היא בין בחוץ בין בפנים ולא שיש אחריה עבודה שלא יתחייב עליה הזר מיתה. לפנים מדמינן ליה או לחוץ. פ' לפנים בית קדש הקדשים הוא דאמ' קרא אל מבית לפרוכת. איכא סילוק הקטרה. פ' מסלקין הבזיכין ומקטירין אותן על גבי המזבח והנה נעשת זו העבודה עבודת סילוק ועבודה שיש אחריה עבודה. אלא בכהן כשר ובכלי שרת. פ' אלמא העברה עבודה היא. שני גיזירין סידור. פ' כי היו מביאין שני גיזרין בבקר ושני גיזרין בערב לרבות בעצים. ושלשת לוגין מים. פ' ולא מנה עמהן תרומת הדשן אלמ' לאו עבודה שמתחייב עליה הזר היא אלא עבודת סילוק היא. ולא היו מניחין עליהן אלא מכנסים בלבד. פ' שמניחין עליהן מכנסי חול כדי להלבישו בגדי קדש ויחזור ויפשיטם המכנסי חול ומלבישם מכנסי קדש.
<h2>דף כה.</h2>
באותן שזכו לפייס. פ' דש"מ שמפשיטים אותן בגדי חול כדי שילבישום בגדי קדש אלמ' בבגדי [קודש] מפיסין. ואמרי לה רב שמואל בר יהוד'. פ' שמראין דבריו שהיו עושין בגדים משלהן ואחר כך מוסרין אותן לצבור וזו המצנפת חול היתה עד שימסור אותה לציבור. ופתוחות לקדש תוכן קודש. פ' הואיל ותוכן קדש היאך מצא הזקן לישב במערכה והא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד.
שלשה עשר זכין בו. פ' האחד שוחט השני זורק השלישי מדשן מזבח הרביעי מדשן המנורה החמישי בראש וברגל הששי בשתי הידים השביעי בעוקץ וברגל השמיני בחזה ובגרה התשיעי בשתי הדפנות הי' בקרבים הי"א בסלת הי"ב בחבתין הי"ג ביין.
<h2>דף כה:</h2>
ואי סל' דע' שוחט מקבל תליסר הוו. [תרגום מערבית. פ' העקר בזה כי השוחט לא יצטרך קדוש ידים ורגלים שהיא עבודה שכשרה בזר ומפני שהשחיטה היא עבודה שכשרה בזר חוייב לזה כי לא יצטרך הכהן השוחט קדוש ידים ורגלים ומספר הכהנים הוא י"ג כמו שאמר י"ג זכין בו ומהם אחד שוחט לא יצטרך קדוש ולכן עשה בן קטין י"ב דדים כנגד י"ב כהן אשר זוכין בו הצריכים אל קדוש ידים ולזה אמרנו אם היה זה הכהן השוחט הוא המקבל והקבלה היא עבודה שצריכה קדוש יחוייב שיהיו הי"ג כלם צריכין קדוש ויחוייב כי יעשה להם י"ג דדים ומפני שעשה להם י"ב דדים למדנו מזה כי השוחט אין עליו עבודה אחרת זולת השחיטה וכי הזורק הוא המקבל].
כיצד דרך הילוכו הראש והרגל. פ' כי הרגל לעולם תעלה על הראש משום שיש ברגל הבשר שהירך עם הרגל והראש יש בה העצמות. ושתי דפנות. [תרגום מערבית. פ' לפי שסובר שהמובחר באברי הכבש אחרי הראש הדפנות ולכן הקדימם. לזה הקשינו עליו מהפסוק שמורה שהנכבד באברים הירך הוא הרגל]. ההוא בכחושה. [תרגום מערבית. פ' כי הבהמה הכחושה אשר אין בה חלב מובחר האברים שבה המרובה בבשר כהירך והכתף ודברי ר' יוסי בבהמה השמנה].
<h2>דף כו.</h2>
מתני' הפיס השלישי חדשים לקטורת. פ' כהנים חדשים שלא הקטירו הקטרת מעולם יבואו ויפיסו כי הקטרת לא שנה בה אדם מעולם. האי שכיחא והאי לא שכיחא. פ' שאינה אלא בבקר ובערב בלבד. והעולה של תמיד היא בבקר ובערב וכל מי שעליו נדר או נדבה מביא עולה באי זה עת שירצה והנה היא מצויה בכל עת. פ"א היתה בימי שאול והשופטים והקטרת לא היתה. בשבת הואיל ומשמרות מתחדשות. פ' כי המשמר העובד בבקר ביום השבת אינו המשמר העובד ערבית כי משמר של בקר יוצא ונכנס משמר חדש ולפיכך צריך להפיס להן. לא ר' אליע' בן יעקב אית דר' יהודה. [תרגום מערבית. פ' כי ר"א יאמר שהמעלה אברים מן הכבש למזבח לא יצטרך פיס ור"י יאמר שהמחתה לא תצטרך פיס ואין המחתה מכלל הד' פיסות ומעלה אברים מן הכבש הוא מכלל הד' פיסות ואם היו ר"י ור"א כל אחד סובר סברת חברו הנה יחסרו הד' פיסות פיס והוא מי מעלה איברים וכו' והיו ג' ולכן מחוייבים לומר שר' יהודה לא היה סובר סברת ר"א אך הוא סובר שהמעלה איברים יצטרך פיס עד שיהיו ד' וכן ר"א לא היה סובר סברת ר"י במחתה אך סובר כי יש
לה פיס. ויסיר פיס מעלה אברים ויתן פיס למחתה ויהיו
ד' ולא יחסרו דבר וכן אם מצאת מי שסובר שהם ה' פיסות דע שהוא סובר כי מעלה איברים יש לו פיס ויהיו ד' והמחתה
יש לה פיס ויהיו ה' פיסות נגד דעת ר"א ודעת ר"י].
<h2>דף כו:</h2>
מתני' תמיד קרב בתשעה כול'. כדרכו בתשעה. פ' מפורש במס' תמיד בפרק ד' הראשון בראש וברגל הב' בשתי הידים הג' בעוקץ וברגל הד' בחזה ובגרה הה' בשתי דפנות הו' בקרבים הז' בסולת הח' בחבתים הט' ביין. ושנים בידם שני גיזרי עצים. פ' שמביאין בכל לילה ואם תאמר הלא גם בבקר מביאין שני גיזרין ולא לא הזכיר שבבקר אמ' לך כי שני גיזרי הבקר קודם הפייס מביאין אותן ועוד כי שני הגזירין שבבקר כהן אחר מביא אותן כדאמרי' לקמן ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וג'. ביד אחד צלוחית של מים. פ' הרי י"ב כי כדרכו בתשעה ושנים לבזיכי לבונה ואחד לצלוחית של מים הרי י"ב.
בחול נמי משכחת לה. פ' בחולו של מועד תמצא י"ב כי כדרכו בט' וב' לשני גיזרי עצים של בין הערבים וא' של מים הרי י"ב ומכיון דאוקי הי"ב בשבת שבתוך החג בלבד ש"מ שבשחרית מנסכין. והתניא שבעה עשר ההיא דלא כר' אליע'. פ' כי התנא העושה בפיס השני י"ז כהנים אומ' לך י"ג הזכים בו בכל יום וא' למחתה הרי י"ד ובשבת שבתוך החג מוסיפין ג' כהנים לשני בזיכין וצלוחית של מים הרי י"ז כהנים ומכיון שעשה זה התנא המחתה בפיס השני מכלל שאינו לא על דעת ר' אליע' ולא על דעת ר' יהוד' כי ר' אליע' סובר שהמחתה פיס בפני עצמה כדאמרי' לעיל ולא יכניס אותה בפיס השני. ור' יהוד' אומ' הזוכה בקטרת אומ' לזה שעמו שזכה במחתה והקטרת פיס שלישי הוא אלמ' המחתה בפיס שלשה הוא ואינה בפיס השני ובתוספה מפורש כי אלו המנויים י"ג י"ד ט"ו י"ו בפיס השני הם. תני ר' חייא פעמים י"ג. פ' כדקאמרי' הפיס הב' י"ג כהנים זכין בו וכשיהיה החג ביד אחד צלוחית של מים יהיו י"ד ובשבת נוספו שנים לשני בזיכי לבונה והם י"ג הרי ט"ו ובשבת שבתוך החג יהיו י"ו (ובשבת) כי י"ג הזכין בו ושנים בידן בזיכי לבונה ואחד בידו הצלוחית של מים הרי י"ו. פעמים י"ו. פ' בשבת שבתוך החג י"ג הזכין בו וב' לבזיכי לבונה ואחת לצלוחית של מים.
פ"א לענין דתני ר' חייה פעמים י"ג פעמים י"ד כול'. עיקר מה שאתה אוחז בידך כי' ר' יהוד' סובר שהפיס הד' מעלה איברים לגבי המזבח כדאמר רבא לא ר' אליע' בן יעקב אית דר' יהוד' כול'. שתמצא אומר כי משנתנו דתנן הפיס הד' מעלה איברין לגבי מזבח ר' יהודה היא ור' אליע' אינו סובר כך ולפיכך כששנינו תמיד קרב בט' עד י"ב בא ר' חייה להודיע כי כולן זוכין בפיס הב' משום דפיס הב' י"ג של כל יום וג' שמנו ועד י"ב. והקשינו והתניא פעמים י"ו שזוכין בפיס הב' ופירקנו ההיא דלא כר' אליע' בן יעקב דמעלה איברים לכבש הוא המעלן לגבי המזבח ודתני י"ז קא מוסיף מעלה איברים לגבי המזבח דזוכה בפיס אחר וליתה לר' אליע' בן יעק' דהא לית ליה מעלה איברים לגבי המזבח אלא כהן המעלן לכבש מעלן לגבי המזבח וליתה לר' יהוד' דאילו ר' יהוד' כי אית ליה מעלה איברים לגבי המזבח הוא דזוכה בפיס הד' וכי תאני האי תנא י"ז זוכין כולן זוכין בפיס הב' קתני ומשכחת לה בודאי לא כר' אליע' בן יעק' ולא כר' יהוד' וזהו הפירוש הנכון והאמת.
מתני' איל קרב. פ' כי למעלה הזכרנו שהתמיד והוא הכבש קרב בט' והאיל דברנו עליו בכאן שהוא קרב בי"א כי הבשר קרב בח' כדרך שהוא נקרב בכבש כאשר פירשו למעלה והסלת בשנים והקרבים בשנים והיין בשנים הרי ו' וח' לבשר הרי י"א.
<h2>דף כז.</h2>
דלאו עבודה מעכבת כפרה היא. פ' כי זריקת הדם היא שמעכבת הכפרה אבל נתינת האש ואכילת המזבח הבשר לא מעכב. מסתברא זביחא דכותה קא ממעט. פ' עריכת הבשר ממעטת הפשט הבשר ונתוחו שהכל בבשר אבל עצים לא ילמוד מן הבשר. לא והקריב הכהן את הכל. פ' אמ' לו אי אפשר לך שתמעט שני הגזירין מן הכהונה שהרי ממקום אחר את למד שצריכין כהן לסידורם. לימד על טלה שטעון ששה. פ' הנתחים שעורכין בני אהרן הוא הטלה של תמיד והנתחים קרבים בששה כאשר פירשנו.
<h2>דף כז:</h2>
הוי אומר זה טלה. פ' של תמיד כי אין קרבן שקודם טלה של תמיד של בקר וכל העולות וכל הקרבנות אחר טלה של תמיד נקרבין ולפיכך תמצא איברי הטלה דבוקין על האש על העצים על המזבח אין ביניהן מה שיפריד אותם ואם יקריב אדם אחר כך עולה מן הבקר לא תמצא אותה על האש דבוקה כי הטלה של בקר יפריד בין העצים ובין בן הבקר למעלה מאיברי הטלה ולפיכך שנינו זה הפסוק בטלה.
ולא והרי איברים ופדרים סוף עבודה דיממא הוא. פ' במנחות בפ' ג' [כ"ו ע"ב] בגמ' דהקטיר קומצה פעמים מפורש התם דאיברים ופדרים שפקעו מעל גבי המזבח מחזירין מבוא השמש. מתחלת עבודה ואלא קשיא. פ' אם אלו כולן עבודת יום הן ולפיכך פסולין בזה אבל עבודת לילה כשרה בזר למה המער[כ]ה [נ"א המנורה] תהיה פסולה בזר והיא עבודת לילה. שני גיזרי עצים חייב הואיל ועבודת יום היא. פ' כי השני גיזרין בבקר (בין) מביאין אותן כדכתי' [ויקרא ו'] ובער עליה הכהן עצים בבקר. משום מעשה שהיה למימרא. פ' מכיון שאמר אלא מעתה תבעה פיס למדת שהיתה דעתו שכל עבודה שהיא ביום וזר חייב עליה מיתה כשני הגזירין צריכה פיס. שני שחיטה דתחלת עבודה היא. פ' ולפי שהיא תחלת עבודת התמיד אי אפשר שלא יתקנו לה פיס. שני גיזרי עצים לא קתני. פ' דאלמ' שני גיזרי עצים אין זמנן ביום אלא בלילה ולמה אמרת הואיל ועבודת יום היא. דאית ליה תקנתא לא קתני. פ' ושני גיזרי עצים יש להם תקנה כי אם סדר אותם בלילה קודם עלות השחר יוכל לפרוק אותן קודם עלות השחר ומסדר אותן ביום ולפיכך לא שנה אותן.
<h2>דף כח.</h2>
ואלא קשיא אלא כי אתמר. פ' אי קשיא לך אמאי לא דאחי הכי אימא שכבר קידש מתחלה לעבודה כד אמרי בריש פירקא והנה עבודת לילה היא. פירוקא משום דבתחלת הפרק נדחת שינויא זו ואמרי' אי בעית אימא לעולם תחילת עבודה יממא היא ואמאי לא תקינו לה פיס מעיקרא סבור כיון דאיכא אונס שינה לא אתו כיון דחזו ואתו לידי סכנה תקינו. למימרא דעבודה תמה בעיא פיס. פ' כדאמרינן בתחלת הפרק כיון דתקינו פיס לתרומת הדשן לא הוה אתו משום אונס שינה דאמרי מי ימא דמתרמי לן תקינו אלו העבודות כדי שיבואו. משום מעשה שהיה. פ' שדחף את חברו ונשברה רגלו ושפיכות דמים אלדי פי אול אלפרק [תרגום. אשר בתחלת הפרק]. אף אנן נמי תנינא. פ' שהשני גיזרי עצים אינן עבודת יום כסבירא ליה לת"ק אלא משום דעבודה תמה היא כלישנא בתרא.
שפעם אחת עלה מאור הלבנה. פ' מן המזרח. שהמעשה בסוף החדש היה והלבנה תעלה מן המזרח באחרית הלילה בסוף החדש.
<h2>דף כח:</h2>
ויצאו כל העם איש למלאכתו. פ' אם לא ישחטו התמיד עד צאת בני אדם למלאכתם יעלה היום ועדיין לא נשחט ומצות שחיטתו קודם הנץ החמה היא. ופירקנו דהאי דקתני ויצאו כל העם איש איש למלאכתו לאו מלאכה גמורה היא אלא לשכור פועלים היא ומנהג בני אדם להשכים ולשכור פועלים קודם הנץ החמה. מכי משחרי כותלי. פ' כשינטו צללי ערב ותהיה החמה במערב ושחרו כותלי (המערב) [המזרח] ויתכן שיהיה שיעור זו העת בשעה השמינית. ונשחטיה כי משחרי כותלי. פ' לפי שתפילת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנוה. ואם למדין מאברהם היה להן לשחוט התמיד בעת התפלה בסוף היום. משום דמכוני טובא. פ' ובעת נטות החמה למערב ישחרו כותלי המערב לפי רגע מה שאין כן בשאר המקומות.
<h2>דף כט.</h2>
וסימניך תנורא קרירא. [תרגום מערבית. פ' התנור הקר לא יחממנו אלא העצים המרובים וכן הגופות הקרים לא יחממום אלא החום הקשה ויורה זה על קושי החמימות]. מגמר בעתיקא קשי מחדתא. [תרגום מערבית. פ' האדם קל עליו ללמוד את אשר לא ידעהו יותר מללמוד מה שכבר ידעהו ושוב שכחו. ומשל לזה העפר אם לא היה טיט נקל ללושו טיט אך טיט שיבש יקשה ללושו טיט]. למה נמשלה אסתר באילת. פ' שהמזמור הזה שיש בו אלי אלי למה עזבתני נתנבא אותו דוד ואמ' אותו על לשונה.
מתני' שחטו את התמיד. וביום הכפורים מאור הלבנה מי איכא. פ' כי לא תעלה הלבנה מן המזרח באחרית הלילה אלא בסוף החדש.
<h2>דף כט:</h2>
מקדשין שלא בזמנן. פ' וכיון שנעשה הסלת בכלי שרת נקדש וכיון שקמץ בלילה נפסל. כל הקרב ביום קדש ביום ביום אין בלילה לא. פ' וקשיא לאבוה דר' אבון שפירש המתניתא דתני לה וקאמ' עלה כלי שרת מקדשין שלא בזמנן ואלו היו הכלי שרת מקדשין שלא בזמנן כדפריש אבוה דר' אבון הוה ליה הקרב ביום קדוש בין ביום ובין בלילה. והקטיר את הבזיכין בשבת. פ' סידור הבזיכין בשבת והקטירן לשבת הבאה. יניחם לשבת הבאה. פ' השבת השלישית עד ישארו מסודרין על השלחן מיום השבת ליום השבת. אמאי נקדוש ונפסול. פ' אם כלי שרת מקדשין שלא בזמנן יקדשו הבזיכין מיום שהניחן על השלחן שלא בזמנן ויפסלו. קסבר לילה אין מחוסר זמן. פ' טעם התנא ששנה הבריתא שאמרה אבוה דר' אבהו זולתי הטעם שאמרו אבוה דר' אבהו כי הטעם התנא שהלילה אינו מחוסר זמן ולפי' כל דבר שקרב בלילה נקדש או ליקרב אם דרכו ליקרב בלילה או ליפסל אם דרכו ליקרב ביום. ואבוה דר' אבהו סבר כי טעמו מפני שכלי שרת מקדשין שלא בזמנן ולאו כדסבירא ליה הוא.
<h2>דף ל:</h2>
ועבד עבודתו פסולה. פ' אבל אם עבד שחרית בלא טבילה אין עבודתו פסולה וקשיא למאן דמוקי פלוגתיהו בחילול עבודה. מצורע טובל ועולה בשער ניקנור. פ' כי המצורע אחר שנרפא מצרעתו צריך לישב מחוץ לאהל ז' ימים וביום הז' יגלח את כל שערו וכבס בגדיו ויטבול וביום הח' צריך להביא קרבנו ולהכנס למקדש כדי להזות הכהן על תנוך אזנו ועל בהונות ידיו ורגליו ולפי שכל טהור הנכנס למקדש צריך לטבול הצריך זה התנא למצורע שטבל ביום הז' לטבול עוד פעם אחרת ביום הח' ואחר כך יעמוד עוד בשער ניקנור להזות עליו מן הדם. ר' יהודה אומר אינו צריך לטבול שכבר טבל מבערב. פ' אלמא טהור שנכנס למקדש לא בעי טבילה שמא בידו טומאה. אלא כל אדם לא קשיא. פ' אלמ' לר' יהוד' גם המצות צריך טבילה וקשיא דר' יהוד' אדר' יהוד'. הא דטביל הא דלא טאביל. פ' אם לא טבל ביום הז' צריך לטבול ביום הח' ואחר כך יכנס למקדש שטבילת המצורע מטומאתו צריכה הערב שמש ולא יוכל להכנס למקדש יום הח' כולו. הא דאסח דעתיה. פ' אינו חייב אם אינו יודע אם שמר עצמו לילי שמיני מטמאות אחרות ואם לאו צריך טבילה ביום הח' ואחר כך יכנס ואם יודע ששמר אינו צריך. ואי בעית אימא לא מצורעין בלבד אמרו. פ' אין בברית' ר' יהוד' אלא כולה דברי אחד היא וכך היא שנויה לשכת המצורעין ששם המצורעין טובלין ולא מצורעין בלבד אמרו אלא כל אדם.
<h2>דף לא.</h2>
חוצץ או אינו חוצץ. פ' הטבילה שהצריכו לטהור שנכנס לעזרה אם יהיה דבר חוצץ בגופו (יהיה חוצץ) יהיה דינו כדין הטבילות כלן או לא. ביאה במקצת שמה ביאה. פ'
אם צריך להכניס ידו לעזרה צריך טבילה כמו שצריך אם יכנס כלו או לא. אמ' לו בהונות יוכיחו. פ' שהמצורע עומד בשער ניקנור מבחוץ ומכניס בהונותיו להזות עליהן מן הדם.
<h2>דף לא:</h2>
מתני' פרסו סדין של בוץ. כמאן דלא כר' מאיר דאי כר' מאיר כיון דאמ' תרי קידושי כול'. [תרגום מערבית. פ' עיקר דברי ר' מאיר ומחלקתו עם החכמים בא בתחלת עבודת היום בבגדי לבן. החכמים אומרים בסדר [העבודה] קידש ידיו ורגליו ופשט בגדי זהב וטבל ולבש בגדי לבן וקידש ידיו ורגליו ור' מאיר אומר פשט בגדי זהב וקידש ידיו ורגליו וטבל ולבש בגדי לבן וקידש ידיו ורגליו. ונתברר למדברים לפני רב פפא כי מכיון שר' [מאיר] מניח את הקידוש הראשון לאחרי שיפשוט, מלמד ששני הקידושים, הראשון והשני אינם נעשים אלא לכבוד הבגדים שהוא עתיד ללבשם ולא לכבוד הבגדים שפשט. וכשנתברר להם זה אמרו כי המשנה הראשונה הזאת אשר בידינו שהיא בפשיטת בגדי חול ולבישת בגדי זהב אשר אינה מצריכה אלא את הקידוש השני אין היא לר' מאיר כי אלו היתה לר' מאיר האומר לפי דעתם כי שני הקדושים לכבוד הבגדים שהוא עתיד ללבשם היה צריך לחייב בבגדי זהב שני קידושים ומכיון שאין המשנה הזאת מחייבת אלא את הקידוש השני למדו מזה שהיא לרבנן שהיו אומרים שהקידוש הראשון הוא לכבוד הבגדים שפשט והשני לכבוד הבגדים שילבוש ומכיון שהבגדים האלה שפשט הם בגדי חול נפל הקידוש הראשון כי אין הקידוש אלא לבגדי [קודש] שהם בגדי זהב ובגדי לבן ואין לבגדי חול כבוד. זוהי מה שנראה למדברים (לחכמים) לפני ר' פפא שהם העמידו את המשנה שלא כדעת ר' מאיר]. ובהא קא מפלגי פשט ורחץ רחץ ולבש. פ' ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד וג' ורחץ את בשרו במים במקו' קדו' ולבש את בגדיו וג' הא למדת שורחץ משמש הפשיטו ומשמש הלבישו. אף פשיטה כשהוא לבוש מקודש. [תרגום מערבית. פ' ומכיון שר' מאיר וחכמים מודים לדעת ר' פפא שהקידוש הראשון לכבוד הבגדים שפשט ראוי שתהיה המשנה הזאת שאינה מצריכה אלא את הקידוש השני כדעת ר' מאיר וחכמים כי הבגדים שפשט חול הם ואין להם קידוש]. ומי מצית אמרת הכי והתניא פרסו סדין. פ' שמשנתנו זו על דעת ר' מאיר היא וכי ר' מאיר סובר שהקידוש הראשון בשביל הבגדים שפשט והתניא פרסו סדין וכו'. פשט ירד וטבל עלה ונסתפג. פ' זה המעשה שבזו הברית' על עבודת תמיד של שחר נאמר כמו המעשה שבמשנתנו. ר' מאיר אומר פשט וקידש. פ' מכיון שר' מאיר מצריך קידוש ש"מ דתרויהו אלבישה עביד להו ומשנתנו דלא כר' מאיר.
<h2>דף לב.</h2>
אלא לרבנן תשעה הוו קידוש בתרא דכי פשיט בגדי קדש ולב'. פי' שהרי הבגדים שפשט בהתחלת היום חול הם ואינן צריכין קידוש ובצר להו חד שכיון שהקריב תמיד של בין הערבים ויכלו כל העבודות פושט בגדי קדש ולובש בגדי חול והולך לביתו וכיון שחכמים אומ' הקידוש הראשון על הבגדים שפשט עביד ליה צריך קידוש אחר ואחר כך יפשוט אותם עם התשעה קידושין שעברו הרי עשרה.
נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה. פ' שהוא אמור בכף ומחתה אתה צריך לעשותו אחר ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם וג' שלא יבואו ה' טבילות וי' קידושין אלא כשתשים הוצאת הכף והמחתה אחר עשית עולתו ועולת העם וזו העולה היא עולת המוספין האמורה בפרשת פינחס. ואי כסדרן לא משכחת ליה. פ' אם תאמר שהוצאת הכף והמחתה קודם עשית המוספין כשהוא כתוב. אלא ג' טבילות וו' קידושין. [תרגום מערבית. פ' העקר במאמר זה הוא שיש עלינו ביום כפור עצמו עבודות רבות מהן הקבוע לכל יום תמיד של שחר של בין הערבים ומהן מה שמיוחד ליום הזה עצמו מן העבודה הקצובה המפורשת בפרשת אחרי מות. וראוי לדעת כי עבודת התמיד ועבודת המוספין היא בבגדי זהב על מזבח העולה ועבודת היום היא בבגדי לבן לפנים ההיכל והיה זקוק לפשוט בגדי זהב וללבוש בגדי לבן ולפשוט בגדי לבן וללבוש בגדי זהב לפי העברתו מעבודת היום לעבודות אחרות ובכל עת שיפשוט וילבש צריך קידוש ידים ורגלים וטבילה וקידוש ידים ורגלים ואם נקרא בפסוקים נמצא שהיה צריך להחליף ג' פעמים בג' טבילות וששה קידושין וכך סדרן ישכים בבקר לתמיד של שחר ויפשוט בגדי חול ויטבול וילבש בגדי זהב ויקדש ידיו ורגליו ויעשה את התמיד על מזבח העולה אח"כ יפנה לעבודת היום אשר בהיכל בבגדי לבן ויצטרך לקדש ידיו ורגליו ויפשוט וילבש בגדי לבן ויקדש ידיו ורגליו ויעשה עבודת היום בפנים ההיכל ובקדש הקדשים ויקריב הקטרת בית קדש הקדשים כמו שאמרו ולקח מלא המחתה גחלי אש וג' ויפנה משאר עבודת היום בפעם אחת ובהחלפה אחת כמו שאמר בתחלתה כתנת בד קדש ילבש וג' עד שהגיע בסופה למה שאמר ובא אהרן אל אהל מועד ופשט וג' וכשגמר מכל מה שהוא צריך לעשות בבגדי לבן קידש ידיו [ורגליו] ופשט וטבל וקידש ידיו ורגליו ולבש בגדי זהב ועשה את המוספין על מזבח העולה שוב עשה אחריהן באותם הבגדים עצמם תמיד של בין הערבים ונפנה משאר העבודות וקידש ידיו ורגליו ופשט בגדי זהב ולבש בגדי חול ונפטר לביתו ואין תאור זה יוצא אלא מתוך פשט הכתוב ולפי זה יהיו הטבילות שלש והקידושין ששה והסדר הזה הוא כסדרן ובו אמרו רז"ל דאי כסדרן לא משכחת לה אלא שלש טבילות וששה קידושין אבל מכיון שהיה מסור בידיהם שאין פחות מה' טבילות ועשרה קידושים הוצרך לשנות מהסדר הזה ומההחלפות הללו באופן שישלם בהם המספר הזה, והוא שיקריב את הקטרת בכלל עבודת היום ויניח את הכף והמחתה בבית קדש הקדשים ויצא להחליף ויעשה את המוספין ואחרי המוספין יחליף וילבש בגדי לבן ויכנס לפנים ויוציא את הכף והמחתה וישוב להחליף וילבש בגדי זהב ויעשה תמיד של בין הערבים ויהיה אמרו ובא אהרן אל אהל מועד להוציא את הכף ואת המחתה אחרי ועשה את עולתו ואת עולת העם ויהיו הכתובים שלא כסדרן בענין זה בלבד ויהיו עי"ז ה' החלפות ואתן חמש טבילות ואחריהן עשרה קידושין וזה תאורן לפי הסדר יפשוט בגדי חול ויטבול וילבש בגדי זהב ויקדש ויעשה תמיד של שחר ואח"כ יקדש ויפשוט ויטבול וילבש בגדי לבן ויקדש ויעשה עבודת היום ויקריב את הקטורת בפנים ואח"כ יקדש ויפשוט ויטבול וילבש בגדי זהב ויקדש ויצא לעשות את המוספין ואח"כ יקדש ויפשוט ויטבול וילבש בגדי לבן ויקדש ויכנס לפנים בית קדש הקדשים ויוציא את הכף והמחתה אח"כ יקדש ויפשוט ויטבול וילבש בגדי זהב ויקדש ויעשה תמיד של בין הערבים ואח"כ יקדש ויפשוט וילבש בגדי חול והם הבגדים שלו ויפטר לביתו. ואלו הן חמש טבילות ועשרה קידושים לפי הסדר והענין בקידוש הראשון הוא מפני שהוא צריך בעת שיפשוט לנגוע בבגדים וידיו מטונפים מן העבודה ולכן אל יגע בהם כשיפשוט עד שירחץ ידיו וכך הענין בקידוש השני כי כשיטבול הוא מעביר את המים על גופו בידו ובעת שילבש ישארו ידיו מטונפים מגופו ולכן צריך לרחצם].
ומה במקום שאינו טעון טבילה טעון קידוש. פ' בשאר זמן השנה אינן יכולין להכנס אל הקדש עד שיקדשו ידיהם ורגליהן כדכת' בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימו' או בגש' אל המז' להקט' אש' לה' ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו וג'. ורחץ במים את בשרו ולבשם הא למדת. פ' שבגדי זהב היו עליו שעשה בהם תמיד של שחר פשטן ולבש כתנת בד בגדי לבן לעבוד עבודת היום.
<h2>דף לב:</h2>
הינו דקאמ' ואומ' בגדי קדש הם. פ' ללמדך שבכל עת שילבש בגדי קדש צריך טבילה בין מבגדי לבן לבגדי זהב ובין מבגדי זהב לבגדי לבן שהכל בגדי קדש הם. אמ' רב חסדא הא דר' מפקא. פי' שאמר פשט ורחץ רחץ ולבש כלומר שיפשוט ואחר כך יקדש ויטבול ויקדש ואחר כך ילבש. כשהוא לבוש מקדש. פ' כדאמרי רבנן הביאו לו בגדי לבן וקדש ידיו ורגליו שלא חלק עליהם אלא בקידוש ראשון אבל בקידוש שני לובש ומקדש. ולא רב אחא בר יעקב אית ליה דרב חסדא. [תרגום מערבית. פ' כי רב חסדא היה מפרש דברי רבותינו כפשט ורחץ רחץ ולבש כי הסדר הוא שיפשוט ויקדש ויטבול ואח"כ יקדש וילבש ואם היתה במאמר זה הכוונה לדברי רב אח' בר יעקב שאמר הכל מודים ור' בכללם שהוא לובש ואח"כ מקדש יהיו ג' קידושין לכל טבילה וטבילה והלה יפשוט ויקדש ויטבול ואח"כ יקדש וילבש ואח"כ יקדש יהיו לחמש הטבילות ט"ו קידושין וזה מן הנמנע ולכן לא רב חסדא אית ליה דרב (חסד') [אחא] בר יעקב וכן רב אחא בר יעקב היה מצריך אחר הלבישה קידוש כמו שאמר הכל מודים וכו' ואם היה עם זה מתכוון לפירוש רב חסדא שיצריך לפני הלבישה קידוש יהיו גם כן ג' קידושין לכל טבילה וטבילה ויהיו ט"ו וזה מן הנמנע ולכן אמרנו ולא רב אחא בר יעקב אית ליה דרב חסדא].
אמר עולא ברוב שנים. פ' ישחוט רוב השני סימנין ונותן לכהן אחר ישלים השחיטה והינו דתנן ומירק אחר שחיטה על ידו.
<h2>דף לג.</h2>
קודמת למערכה שניה של קטורת. פ' לפי שהיו עושין על מזבח העולה מערכה קטנה ומציתין בה את האור כדי שיקחו ממנה האש למזבח הזהב להקריב עליו הקטורת לפי שהאש שבמערכה הגדולה מלוכלכת בשומן ובעשיית בשר. ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות. פ' במס' תמיד בפ' ג' ובתחלת פר' אחרון מפרשין דין ההטבה לשתי נרות מזרחיים שמניח. וחבתים לנסכים. פ' חבתי כהן גדול דכת' בהן
זה קרבן אהרן ובניו וג'. על מחבת בשמן וג'. מיבעי ליה לגופיה תרי עליה. פ' וביער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וג'. אפי' הכי מכשיר. פ' שאי אפשר לקטרת שתעלה על המזבח אלא באש והאש בעצים נעשו העצים מכשירין הקטרת שבשבילו ידשן המזבח הפנימי הואיל ונעשו העצים מכשירין יקדימו הדישון.
<h2>דף לג:</h2>
עבורי דדרעא אטוטפאתא אסיר. פ' כשיניח התפילין אל יניח של ראש קודם של יד כי של יד פוגע תחלה ואין מעבירין על המצות. דהכא תלתה. פ' בבקר בבקר בהטיבו את הנרות והבקר השלישי דמשני גזרי עצים. דהכא תלתה והכא תרי. פ' והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר וחד דמשני גזרי עצים. במאי מפסיק לחי. פ' אם יעשה דם התמיד קודם להטבת הנרות מה עבודה יעשה בין הנרות בין הב' נרות עד שיפסיק ביניהם. להרגיש כל העזרה כולה שפיר. פ' שאינו צריך להפסיק ביניהם בעבודה אלא מטיב הה' נרות ויצא יחזור ויטיב הב'. חלקהו לשני בקרים. פי' בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות שתחלוק ביניהם בעבודה. מכלל דאיתה לחברתה. פ' אלמא מערכה שניה קודמת לשני גיזרי עצים נשאר בבקר בבקר מפנה.
<h2>דף לד.</h2>
מוספין לבזיכין. פ' אם יהיה יום השבת תמצא המוספין והבזיכין של לחם הפנים. הכא נמי ביום ביום לאחר. פ' נאמר בבזיכין ביום השבת ביום השבת. גמר חוקה חוקה מחבתים. פ' נאמר בחבתים חוק דכת' והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה חק עולם לייי' כל' הקט'. ונאמ' בבזכין של לחם הפנים חוק דכת' בסדר אמור אל הכהנים והיתה לאהרן ולבניו עד מאשי ייי' חק עולם. נאמר בחבתים חק ונאמ' בבזכים חק מה החבתין קודמין למוספין אף הבזכים תקדום המוספין.
בין דם לנרות מבעי ליה. פ' כדתנן בפ' ראשון כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות. ובסידורן לא קא מיירי. פי' הא דתנן בפ' ראשון כל שבעת הימים וכול' לאו סידורא הוא ולא בא אלא להודיע שכל ז' הימים כהן גדול הוא העובד אבל בכאן בענין סדורא קא מיירי.
